גזר דין בתיק ת"פ 33531-08-12

בנוגע עם נאשם 1

1.     הנאשם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע, החזקת מכשירי פריצה ושהייה בישראל שלא כדין. כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין, הנאשם, ביחד עם אחרים, נסע ברכב ביום 22/12/13, ברחבי ירושלים. ברכב החזיק הנאשם בכלי פריצה, לרבות מחשב רכב. משנעצרו נוסעי הרכב והנאשם בקרבם, על ידי שוטרים אשר הבחינו בפעילותם החשודה וביקשו לעצור אותם, התנגד הנאשם למעצרו וניסה לתקוף את השוטר שביקש לעצרו באמצעות מברג שאחז בידו.

2.     הנאשם הנו כבן 30, ובעברו שלוש הרשעות הכוללות עבירות רכוש (ברכבים) רבות מאוד, האחרונה מהן הנה משנת 2003.

3.     לטענת באת כוח המאשימה, המעשים גדר כתב האישום נחלקים לשניים: האחד, פרק הזמן של הנאשם ומעשיו עד למעצרו, והשני - מעשים הקשורים במעצר. באשר לאירוע הראשון נטען כי מתחם העונש הראוי הנו חצי שנת מאסר ועד שתי שנות מאסר, ובאשר לאירוע השני, הכולל מעצרו של הנאשם וחבריו במהלכו הניף הנאשם מברג גדול ממדים לעבר צווארו של השוטר שביקש לעצרו, נטען כי המתחם הראוי הנו ארבע עד שמונה שנות מאסר בפועל. לטענת המאשימה,        במסגרת האירוע הראשון, הערך המוגן הנו בטחון הציבור, תוך תשומת לב לעבירת שהייה שלא כדין בישראל. מדובר בתכנון מוקדם, בחבורה שסרקה רכבים וחלקו של הנאשם היה משמעותי, שכן הוא זה שירד מהרכב בו נסע עם חבריו ובדק כלי רכב חונים. מכאן נוצר המתחם הראוי, לשיטת המאשימה, שישה חודשי מאסר ועד שנתיים (לרבות בגין השהייה הבלתי חוקית), ומיקומו של הנאשם נמצא ברף העליון, בין היתר בשל עברו הפלילי שפורט לעיל. בגדר האירוע השני, טענה באת-כוח המאשימה כי הערך המוגן הנו הגנה על שלמות הגוף וחיי אדם. נטען כי הנאשם ניסה לבצע דקירה בגופו של שוטר הממלא את תפקידו. באה הפניה לפסיקה שעסקה בפגיעה בגופו ובחייו של שוטר (ת"פ 40033/07, ע"פ 10049/08), שנגרמה מחפץ חד, כנראה מברג, מחשוד שניסו לעוצרו. לעניין מיקום עונשו של הנאשם במתחם הכולל, לאור עברו, לאור חומרת מעשיו ונסיבותיהם,  נטען כי יש לגזור על הנאשם שמונה שנות מאסר בפועל (באשר לאירוע הראשון נטען לעונש של שתי שנות מאסר ובאשר לאירוע השני - שש שנות מאסר), ומאסר מותנה מרתיע. הוגשה פסיקה התומכת בעמדת המאשימה, לשיטתה.

4.     מנגד, טען הסנגור, בין היתר, כי חלוקת מעשיו של הנאשם, לרבות העבירות השונות הכלולות בו, לשני אירועים, אינה במקומה. נטען כי עבירות הרכוש בהן הורשע, לא גרמו לכל נזק, שהייתו שלא כדין בארץ נבעה מכניסתו כדין לאחר שהוזמן על ידי אנשי משטרה. באשר לחלק האחר בכתב האישום, הודגש כי השוטר לא נפגע בגופו, ולהפך, הנאשם היה זה שנפגע בגופו ונזקק לטיפול רפואי ואשפוז לאחר שהשוטרים היכו אותו.       עוד נטען כי לנאשם לא היה תכנון מוקדם בכל הנוגע לאירועי מעצרו, שכן הנאשם לא היה מודע לכך שהוא נמצא במעקב. הסנגור הוסיף כי עמדתה העונשית של המאשימה נובעת מהיות הנאשם יעד משטרתי, ומהרצון למצות עימו את הדין, כמי שעסק בעבר בעבירות רכוש, ונטען שפסקי הדין אליהם הפנתה באת-כוח המאשימה עסקו במקרים בהם הייתה פגיעה של ממש בגוף. הודגש כי השוטר שעצר את הנאשם העיד כי ראה את הנאשם אוחז במברג עוד בטרם פתח את דלת הרכב, הוא זה שבחר לסכן את עצמו, והוא זה שסיכן את חייו. מכל אלה , כך נטען, אין מקום לעונש לו טענה המאשימה. מדובר בעבירת ניסיון ולא נגרמה כל חבלה גופנית, ואילו טעוני המאשימה נבנו על סיטואציה הכוללת פגיעה כזו. המתחם, לטענת הסנגור, מקום שלא נגרם נזק, הנו שישה עד שמונה-עשר חודשי מאסר ובאה הפנייה לפסיקה התומכת, כנטען, במתחם זה, בנוגע עם  אירועים בהם לא נגרם נזק, כאשר הופנה למקרים בהם נגרמה פציעה, והעונשים לא חרגו מעשרים ושמונה חודשי מאסר בפועל. עוד ציין הסנגור כי הרשעתו האחרונה של הנאשם הנה משנת 2003, ומעולם לא הורשע בעבירת אלימות. לאור כל אלה התבקש להסתפק בתקופת מעצרו (מעט יותר משנה).

        הנאשם הביע חרטה, ציין כי בתקופת מעצרו נולד לו  ילדו הראשון והוא טרם ראה אותו. ביקש הזדמנות אחרונה.

5.     בהתנהלותו הכוללת של הנאשם על פני מכלול האירועים הכלולים בכתב האישום, יש משום הוספת חטא על פשע: החטא הנו מעשיו של הנאשם שעה שסבב ברחובות ירושלים וערך "בדיקות" סביב רכבים שונים, במקומות נפרדים, תוך כדי שהחזיק במכשירי פריצה, ביניהם מכשיר מתוחכם, הנועד להתגבר על קיומו של מחשב ברכב נגנב, וקשירת קשר לפשע עם חבריו, כל זאת שעה שהוא שוהה שלא כדין בישראל, אם כי מלכתחילה הוא הגיע לחקירה משטרתית כפי שהוזמן. פשעו של הנאשם מתבטא בחלקו האחרון של האירוע, שעה שביקש לדקור את השוטר אייל טרם בצווארו, שעה שזה הכניס גופו לתוך חלל הרכב, צמוד לגופו של הנאשם, על מנת לנטרל את הרכב ולמנוע אפשרות הימלטות. הנאשם, שהחזיק בידו במברג, יחסית גדול ממדים, ניסה לפגוע בגופו של השוטר, שככל הנראה ניצל מפגיעה לאור תושייתו. נכון הדבר שהשוטר הבחין במברג עוד בטרם נכנס לרכב בו ישב הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין, אולם השוטר הסביר כניסתו לרכב, על אף זאת, לאור דבקותו במשימה, תוך שלא נתן דעתו לאפשרות הגלומה בידו של הנאשם האוחזת במברג. לא ניתן לקבל את טענת הסנגור בהקשר זה, לפיה השוטר הוא זה שסיכן את עצמו בכך שפעל להיכנס לתוך הרכב, אף שהבחין במברג. לא פעם פעולות השוטרים מבוצעות כאשר סכנה מרחפת מעל ראשם, ולא ניתן לומר כי בכל עת בה הם פועלים בתנאי סיכון, אף שהם מודעים לסכנה, עליהם להימנע מלפעול. איני סבור כי הדוגמא לה טען הסנגור, לפיה יכול היה השוטר לשלוף אקדחו, הייתה מטיבה עם מצבו של הנאשם, שכן אז האירועים היו יכולים להתפתח למסלול שונה לגמרי, לאו דווקא חיובי. התנהלותו הכוללת של הנאשם מעידה על כך שהוא לא זנח את דרכיו הרעות, ככל שאלה נוגעות לעבירות רכב, על אף העובדה שההרשעה האחרונה בעניינו הנה משנת 2003. יש לציין כי הרשעה זו כוללת שתי עבירות ברכב ועבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ואילו הרשעה נוספת מאותה שנה כוללת תיקים שקובצו ממחוזות שונים, והם כוללים 20 עבירות, עיקרן עבירות הקשורות ברכבים וכניסה לישראל שלא כדין. יצוין כי הרשעתו השלישית, שהיא למעשה ההרשעה הראשונה בסדר הכרונולוגי, הנה משנת 2000, ואף היא כוללת עבירות ברכב וכניסה לישראל שלא כדין. לכך יש להוסיף את הרשעתו של הנאשם, בענייננו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אם כי אין לשכוח כי הרשעתו של הנאשם הנה לפי סעיף 329 (א)(2), דהיינו ניסיון לפגוע באדם. הצטברותם של כל אלה, מוליכה לכך שכף החובה העומדת לחובת הנאשם, משקלה רב.

5.     גזירת דינו של הנאשם באה במסגרת הוראת תיקון 113 לחוק העונשין - הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. בהתאם להוראת סעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הנו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. הוראת סעיף 40 ג' (א) קובעת כי יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק (סעיף 40 ט' מפרט נסיבות בהן יש להתחשב, במידה שהתקיימו וככל שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם, ביניהן התכנון, חלקו היחסי של הנאשם, הנזק שנגרם וכמפורט באותו סעיף). יצוין כי בענייננו, הערך החברתי שנפגע הנו בטחון הציבור ושלמות הגוף

        הוראת סעיף 40יג' קובעת כי למספר עבירות המהוות אירוע אחד יקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, דהיינו, מקום שקיימים מספר אירועים, יש לקבוע מתחם ענישה לכל אירוע בנפרד וניתן (לשון החוק היא 'רשאי') לגזור עונש נפרד לכל אירוע, או עונש כולל לכל האירועים.

6.     אמנם, בהתאם להוראת סעיף 40 יג' (א) לחוק העונשין, מקום שהורשע נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יש לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, דהיינו ניתן לראות בכתב אישום אחד, אף אם אינו כולל מספר אישומים, ככולל מספר אירועים, ועל כן עמדתה של המאשימה לחלק את המעשים בעבירות שבכתב האישום לשני אירועים, ולכל אחד מהם לקבוע מתחם שונה, ולצבור את העונשים, הנה אפשרית תיאורטית. אלא, בנסיבות העניין, אירועי מעצרו של הנאשם, במסגרתם בוצעה העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כרוכים ושלובים בחלקם הראשון של המעשים, וניתן להתבונן על כלל העבירות שבכתב האישום, כאירוע אחד. המתחם הראוי, בנסיבות כתב האישום דידן, הנו בין שלוש שנות מאסר עד תשע שנות מאסר, זאת בהתחשב בעונשים אשר נגזרו במקרים דומים יחסית, ולאור העונש הקבוע בחוק, בעיקר לעבירה לפי סעיף 329 לחוק.

7.     לאור הנסיבות לחומרה ושקלול האמור לעיל, יש לגזור על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים. תחילת מאסרו מיום מעצרו.

ב.     מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

זכות  ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, במעמד בא-כוח המאשימה, בא-כוח נאשם 1 ונאשם 1 בעצמו.